אני יוצר פסלים בברונזה, נחושת ואבן —
יצירות שנולדות באש, נוצרות בידיים ומספרות סיפור.
כל יצירה מתחילה ברעיון — ונועדה להשאיר רגש ומחשבה גם הרבה אחרי המבט הראשון
הגלריה
מבחר עבודות שנוצרו מתוך מפגש בין רעיון, חומר ואש.
ברונזה
תראו לי הכמיהה לחופש לוכדת רגע קצר שבו הגוף מתוח בין יציבות לפריצה קדימה. הקווים הארוכים והמחווה הפתוחה יוצרים תחושה שהפסל אינו עומד במקום, אלא ממשיך לנוע גם כשהחומר כבר התקשה. היצירה עוסקת בכוח, בהתמדה וביכולת האנושית לעבור גבול. מכל זווית משתנה היחס בין הדמות לחלל שסביבה, ולכן גם פסל שקט מקבל קצב, כיוון ונוכחות חיה.
ברונזה
תראו לי דיוקן הוא מפגש קרוב עם פנים שנוצרו מתוך סימני המידול והמרקם של החומר. המשטחים אינם מוחלקים לגמרי; הם שומרים על עקבות העבודה ומעניקים לדמות נוכחות ישירה ולא אידיאלית. האור נלכד בשקעים ובבליטות ומשנה את ההבעה לאורך היום. בכל זווית מתגלה יחס אחר בין השקט שבמבט לבין האנרגיה של פני השטח, והצופה מוזמן להשלים בדמיונו את הסיפור של הדמות.
טכניקה משולבת
תראו לי מנגינת העולם מחברת בין מסלול, קצב וחומר לכדי מערכת אחת שנראית כמעט מוזיקלית. הקווים המקיפים את המרכז יוצרים תחושה של תנועה מחזורית — כמו כוכבים במסלולם או צליל שחוזר ומשתנה. היצירה מזכירה שהעולם אינו גוף קפוא, אלא מארג חי של כוחות, מפגשים והשפעות הדדיות. המרחק בין האלמנטים חשוב לא פחות מן החומר עצמו, והוא מאפשר לאוויר ולאור להשתתף בקומפוזיציה.
טכניקה משולבת
תראו לי התפרצות בנויה על הניגוד שבין מעטפת סגורה ושקטה לבין כוח פנימי שאינו יכול להישאר חבוי. הסדקים, המרקמים ותחושת הזרימה מספרים על הרגע שבו אנרגיה עצורה משנה את צורתה ופורצת אל החוץ. זהו דימוי שאפשר לקרוא כתופעת טבע, אך גם כחוויה אנושית: רעיון שנולד, רגש שמבקש ביטוי או שינוי שכבר אי אפשר לעצור. האור החם מדגיש את נקודת המפגש בין הרס להתחדשות.
חימר
תראו לי פנים מן החומר נולדה מתוך שכבות של מגע, לחץ והסרה. במקום להחליק את פני השטח, העבודה משאירה את עקבות היד ואת הדרך שעבר החומר — וכך הופכת את תהליך היצירה לחלק מן הדיוקן עצמו. ההבעה נשארת פתוחה לפרשנות: רגע אחד היא שקטה ומהורהרת, וברגע אחר נראית נחושה או פגיעה. המפגש בין הפנים הגלויות למרקם הגולמי מדגיש את הקשר שבין זהות, זיכרון והחומר שממנו אנחנו נוצרים.
ברונזה
תראו לי איזון מציגה שתי דמויות מוארכות הנשענות זו אל זו ויוצרות קשת אחת מתוחה. הקווים המחברים אל הבסיס מדגישים את המפגש שבין משקל, תמיכה ותנועה, ומובילים את העין לאורך הקומפוזיציה. העבודה מציעה להתבונן באיזון לא כמצב קבוע אלא כיחסים חיים בין שני כוחות. כל גוף מחזיק ונתמך בעת ובעונה אחת, והמתח ביניהם הופך את הברונזה הכבדה למחווה שנראית כמעט מרחפת.
ברונזה
תראו לי דמות אנושית המתכנסת בתוך עצמה, כשהגוף והמחווה יוצרים מרחב של שקט פנימי והגנה. היצירה עוסקת ברגע שבו המבט מופנה פנימה, בין פגיעוּת לעוצמה.
גבס אלפא
תראו לי
ברונזה
תראו לי דמות השואפת לגעת בגרם שמימי ומותחת את גבולות הגוף והדמיון. היצירה בוחנת את הקו הדק שבין שאפתנות והתעלות לבין גאווה ויהירות.
ברונזה
תראו לי דיוקן שקט עטוף בשרשרת, המבטא כאב, המתנה ותקווה. היצירה מוקדשת לכמיהה לשובם ולרגע שבו הכבלים יוסרו.
ברונזה
תראו לי אלת הצדק מוצגת כאן לא כסמל מרוחק, אלא כנוכחות יציבה ורבת עוצמה. החרב והמאזניים מייצגים את המתח המתמיד שבין הכרעה לשיקול דעת, בין סמכות לאחריות ובין חוק לחמלה. הברונזה מעניקה לדמות חום ועומק, והאור המשתנה על פניה חושף בכל מבט פרטים חדשים. זוהי יצירה שמבקשת מהצופה לעצור ולשאול מהו צדק — לא רק במרחב הציבורי, אלא גם בהחלטות הקטנות של חיי היום־יום.
אודות
אני יוסי שלו, פסל ויוצר ישראלי.
היצירה עבורי מתחילה ברעיון וברגש, ובהמשך מקבלת צורה דרך העבודה בחומר. אני עובד בעיקר בברונזה, נחושת ואבן — חומרים שאני אוהב בזכות האופי, העוצמה והיופי הטבעי שלהם.
אני נהנה להיות מעורב בכל שלבי היצירה — מהרעיון הראשוני, דרך העבודה במתכת והיציקה, ועד לגימור הסופי.
ההשראה שלי מגיעה מהאדם, מהטבע, מהמוזיקה ומהחיים סביבי. בכל פסל אני מנסה לספר סיפור קטן, ולהשאיר מקום לכל אדם לראות ולהרגיש בו משהו משלו.
עבורי, הפיסול הוא דרך לבטא מחשבה ורגש באמצעות חומר.
חומר. אש. נשמה
מהסטודיו
סיפורים קצרים על הדרך מרעיון ליצירה ועל החיים של פסל בתוך חלל.
“אנחנו לא מקשטים את החיים — אנחנו גורמים להם לשאול.”
יוסי שלו
